<h1>פ"ד מגירושין הי"ג</h1>
<h2>דף לד:</h2>
ונפרש עתה סדר הגט ונוסח שלו בקוצר למען ירוץ הקורא בו ונסדר מפי הר"ר ברוך חיים ז"ל, הבינני יי' ואלמדה מצותיך. האיש הבא לגרש אשתו יבוא לפני מורה צדק שבאותו הדור ויביא עדים כשרים שאינם קרובים לא לאיש ולא לאשה ולא זה לזה, ויביא סופר מובהק ויאמר לו כתוב הגט לשמי לגרש פלוני' בת ר' פלו' וכתבהו לשם כריתות והילך מעות לקלף ולדיו ולקולמוס, ואתם פ' ופ' עדיי חתומו לשם כריתות, והסופר כתוב גיטין כל כך עד שייטב בעיני המורה צדק והעומדים עמו, ומעתה הנני מבטל כל מודעי ומודעי דמודעי כי בלבי לגרשה בלב שלם ובנפש חפצה. שלמו דברי המגרש. ואלה מעשה הסופר והעדים. הסופר יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ויכתבנו ארכו יתר על רחבו, זהו אורך השיטין, וישרטט בסכין לאחור ולא לפנים ומן הצדדין ושלא יהא נקוב ויחתכנו כל צורכו קודם הכתיבה. ויבאו העדים אשר הזמין הבעל, ובפני הבעל וישב לכתוב, ויאמר הנני כותב גט זה לשם כריתות מפלוני ופלו' והנני כותבו לשמו ולשמה ויטו העדים לקולו. ויתחיל הגט ויכתבנו בלשון ארמי מכתיבה גסה, וכל אות מוקפת גויל. ויזהר בקוצו של יו"ד ולסתום היטב המ"ם סתומה והסמ"ך ושיהא ניכר בין סמ"ך למ"ם בין דלי"ת לרי"ש ובין ב' לכ"ף, ולבל יוציא מן השיטה יותר מב'. ויכתוב למנין ביו"ד אחד, ומונין בו"ו, ובשמות ידקדק יהודה דמתקרי ליאו"ן וכיוצא בזה. ואם הוא כינוי שאינו דומה קצת לשם העברי יכתוב המכונה כך כגון יצחק המכונה קורנ"ט, או משולם המכונה דונו"ט או יחיאל המכונה בוניאו"ן וכיוצא באילו, וכינוי האב אל יכתוב, אבל יצחק דמיתקרי איז"ק אל יכתוב, וכן חיים דמיתקרי ויוונ"ט אל יכתוב. והפרט יכתוב בשני בלא יו"ד באמצע וכן בששי, בשלישי ברביעי בחמישי ביו"ד באמצע, ביום אחד לירח פלו', ואם ר"ח שני ימים יכתוב ביום ראשון בשלושים יום לירח פלו' וביום שני מר"ח יכתוב ביום אחד. ובשנת העבור יכתוב ביום אחד לירח אדר, ובאדר השני יכתוב ביום אחד לחדש אדר השני, בשני ימים לירח פלו' בשלשה ימים לירח פלו' וכן בארבעה בחמשה בששה בה"א לבסוף עד עשרה, באחד עשר בשנים עשר בלא ה"א לבסוף בעשרה עד עשרים, בשלשה עשר בארבעה עשר כולם בה"א לסוף תיבה ראשונה וכן עד עשרים, בשנים ועשרים בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמישה ועשרים עד שלשים בה"א לבסוף. ופרט השנים בשנת חמשת אלפים ושבעים ואחת ושתים ושלש ארבע [חמש] ושש ושבע שמונה תשע עשר אחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה וארבע עשרה עד עשרים, כולם בלא ה"א לסוף כולם לשון נקיבה, ועשרים ואחת (ושתים) עשרים ושתים לשון נקיבה וכן לעולם. ולידה ודירה ועמידה אמר רבי' יצחק דאין לכותבם כלל דאתי לקילקולה שמא ישנה שם העיר והגט פסול, וראייה מפ' גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] דאמ' ליחוש דילמא אזיל למתא אחריתי דאיתחזק בשמיה וממטי לאיתתא דהאיך. והנהרות יכתוב על נהר פלו', כל הנהרות הסמוכין לעיר שמוליכין שם הסוסים לשתות או הבגדים לכבס, ואם ספוק שתיית העיר ממי מעיינות יכתוב ועל מי מעיינות וכן מבארות עם הנהרות, ימחא באל"ף כתוב בדניאל [ד'], ורבי' יחיאל כתבו בה"א, וכן בתוספות רבי' יצחק מקורביל, אך אם כתבו בה"א או ביו"ד אין לחוש, כללא דמילתא היכא שהתיבה יפה במשמע בין עשה מלא בין חסר אין לחוש, ודן בלא יו"ד דלא לישתמע ודין כלומר משפט יהא ביני וביני, ואגרת בלא יו"ד דלא לישתמע איגרת' בעלמא. ולמהך יכתוב בלא יו"ד דלא לישתמע לי מהך לשון שחוק. ויכתוב תיהווייין תיצבייין בשלשה יודי"ן דלא לישתמע תהויין תצביין שמדבר עם שתי נשים, ויאריך ו"ו דוכדו דלא תדמה ליו"ד ויהיה משמע וכדי כלומר בתנאי אפטור אותך, ויאריך ו"ו של תרוכין ושבוקין דלא לישתמע תריכין ושביקין ויהיה משמעו שהיא מגרשת אותו, שבוקין פטורין בלא יו"ד תחילה, ואם שינה מאילו האותיות הגט פסול, עד כאן המיימוני
<h2>דף פה.</h2>
ונפרש עתה סדר הגט ונוסח שלו בקוצר למען ירוץ הקורא בו ונסדר מפי הר"ר ברוך חיים ז"ל, הבינני יי' ואלמדה מצותיך. האיש הבא לגרש אשתו יבוא לפני מורה צדק שבאותו הדור ויביא עדים כשרים שאינם קרובים לא לאיש ולא לאשה ולא זה לזה, ויביא סופר מובהק ויאמר לו כתוב הגט לשמי לגרש פלוני' בת ר' פלו' וכתבהו לשם כריתות והילך מעות לקלף ולדיו ולקולמוס, ואתם פ' ופ' עדיי חתומו לשם כריתות, והסופר כתוב גיטין כל כך עד שייטב בעיני המורה צדק והעומדים עמו, ומעתה הנני מבטל כל מודעי ומודעי דמודעי כי בלבי לגרשה בלב שלם ובנפש חפצה. שלמו דברי המגרש. ואלה מעשה הסופר והעדים. הסופר יקח דיו וקולמוס וקלף משל בעל, ויכתבנו ארכו יתר על רחבו, זהו אורך השיטין, וישרטט בסכין לאחור ולא לפנים ומן הצדדין ושלא יהא נקוב ויחתכנו כל צורכו קודם הכתיבה. ויבאו העדים אשר הזמין הבעל, ובפני הבעל וישב לכתוב, ויאמר הנני כותב גט זה לשם כריתות מפלוני ופלו' והנני כותבו לשמו ולשמה ויטו העדים לקולו. ויתחיל הגט ויכתבנו בלשון ארמי מכתיבה גסה, וכל אות מוקפת גויל. ויזהר בקוצו של יו"ד ולסתום היטב המ"ם סתומה והסמ"ך ושיהא ניכר בין סמ"ך למ"ם בין דלי"ת לרי"ש ובין ב' לכ"ף, ולבל יוציא מן השיטה יותר מב'. ויכתוב למנין ביו"ד אחד, ומונין בו"ו, ובשמות ידקדק יהודה דמתקרי ליאו"ן וכיוצא בזה. ואם הוא כינוי שאינו דומה קצת לשם העברי יכתוב המכונה כך כגון יצחק המכונה קורנ"ט, או משולם המכונה דונו"ט או יחיאל המכונה בוניאו"ן וכיוצא באילו, וכינוי האב אל יכתוב, אבל יצחק דמיתקרי איז"ק אל יכתוב, וכן חיים דמיתקרי ויוונ"ט אל יכתוב. והפרט יכתוב בשני בלא יו"ד באמצע וכן בששי, בשלישי ברביעי בחמישי ביו"ד באמצע, ביום אחד לירח פלו', ואם ר"ח שני ימים יכתוב ביום ראשון בשלושים יום לירח פלו' וביום שני מר"ח יכתוב ביום אחד. ובשנת העבור יכתוב ביום אחד לירח אדר, ובאדר השני יכתוב ביום אחד לחדש אדר השני, בשני ימים לירח פלו' בשלשה ימים לירח פלו' וכן בארבעה בחמשה בששה בה"א לבסוף עד עשרה, באחד עשר בשנים עשר בלא ה"א לבסוף בעשרה עד עשרים, בשלשה עשר בארבעה עשר כולם בה"א לסוף תיבה ראשונה וכן עד עשרים, בשנים ועשרים בשלשה ועשרים בארבעה ועשרים בחמישה ועשרים עד שלשים בה"א לבסוף. ופרט השנים בשנת חמשת אלפים ושבעים ואחת ושתים ושלש ארבע [חמש] ושש ושבע שמונה תשע עשר אחת עשרה ושתים עשרה ושלש עשרה וארבע עשרה עד עשרים, כולם בלא ה"א לסוף כולם לשון נקיבה, ועשרים ואחת (ושתים) עשרים ושתים לשון נקיבה וכן לעולם. ולידה ודירה ועמידה אמר רבי' יצחק דאין לכותבם כלל דאתי לקילקולה שמא ישנה שם העיר והגט פסול, וראייה מפ' גט פשוט [ב"ב קס"ז ע"ב] דאמ' ליחוש דילמא אזיל למתא אחריתי דאיתחזק בשמיה וממטי לאיתתא דהאיך. והנהרות יכתוב על נהר פלו', כל הנהרות הסמוכין לעיר שמוליכין שם הסוסים לשתות או הבגדים לכבס, ואם ספוק שתיית העיר ממי מעיינות יכתוב ועל מי מעיינות וכן מבארות עם הנהרות, ימחא באל"ף כתוב בדניאל [ד'], ורבי' יחיאל כתבו בה"א, וכן בתוספות רבי' יצחק מקורביל, אך אם כתבו בה"א או ביו"ד אין לחוש, כללא דמילתא היכא שהתיבה יפה במשמע בין עשה מלא בין חסר אין לחוש, ודן בלא יו"ד דלא לישתמע ודין כלומר משפט יהא ביני וביני, ואגרת בלא יו"ד דלא לישתמע איגרת' בעלמא. ולמהך יכתוב בלא יו"ד דלא לישתמע לי מהך לשון שחוק. ויכתוב תיהווייין תיצבייין בשלשה יודי"ן דלא לישתמע תהויין תצביין שמדבר עם שתי נשים, ויאריך ו"ו דוכדו דלא תדמה ליו"ד ויהיה משמע וכדי כלומר בתנאי אפטור אותך, ויאריך ו"ו של תרוכין ושבוקין דלא לישתמע תריכין ושביקין ויהיה משמעו שהיא מגרשת אותו, שבוקין פטורין בלא יו"ד תחילה, ואם שינה מאילו האותיות הגט פסול, עד כאן המיימוני
